לימוד חשוב מהנכדה

בפיך ובלבבך לעשותו

למדתי לימוד חשוב מהנכדה שלי (בת שבע בת מרים אסתר בת שנתיים). אמרתי לה להוציא את הזבל מהבית בצחוק, אבל בלי לשאול שאלות היא ניגשה אל הפך והתחילה לנסות לסחוף את הזבל אע"פ שהוא היה פי כמה מהגודל שלה. ואז צחקתי ונתתי לה נשיקה ועזרתי לה בצורה שכאילו היא עושה את זה אבל באמת אני עשיתי את זה, והלכנו ביחד לצפרדע בחוץ וזרקנו את הזבל לתוכו, ועשיתי כאילו שהיא עושה את זה.

וכן אנחנו עם הקב"ה. לולי ה' עוזר לו לא יוכל לו, שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' אבל אנחנו ניגשים למלחמה בלי לשאול שאלות כי אם הקב"ה ביקש ממנו לעשותו, אז צריכים לעשות אפילו שלא נראה לנו ששייך. ואז הקב"ה מחייך ונותן לנו נשיקה ועוזר לנו, והוא באמת עושה את הכל אבל הוא נותן לנו שכר כאילו שאנחנו עשינו את זה!

ואולי לכן כתיב: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - ולא כתיב "כי בידך הדבר לעשותו" אלא רק ש"קרוב" הוא - אבל באמת הוא אינו בידך לעשותו. אז מה כן בידך? בפיך ובלבבך. אנחנו צריכים לרצות בלב ולהתפלל בפה, ואז ה' יעזור לנו "לעשותו".