וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּ

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. ועיין בית אהרן שטוב הוא כנגד אור הגנוז לעתיד לבוא, ולכן ותצפנהו ותשם בסוף, חמ"ר הוא תורה רמ"ח מ"ע… ונראה להוסיף שהמילה תבת הוא ענין המילים של התורה, מלשון תיבה, שבתוך כל תיבה מוצפן האור הגנוז, אבל הוא בלבוש גשמי - דכת' ותחמרה, בחמר, כי גם הרמ"ח מצוות עשה הם בחינת חמ"ר כי האור גנוז בתוך לבוש מגושם במצוה שעושים בעולם החומר עם גוף של חומר. וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר - שפת לשון שפה, שע"י אמירת התיבה זוכין להאור (יאר מלשון אור כמו שאומר הבית אהרן)