מצ"ש בהעלותך

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.

לכל איש יש גוף ונשמה. סַפְסֻף = 280, דהיינו פ"ר ניצוצות הדורשים תיקון, בקרבו - בתוך הגוף הגשמי, גורמים לנשמה גם ליפול "וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - בחינת הנשמה שבו, ורוצים תאוות הגוף - בשר מתאווה לבשר, עריות.

ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם;

זָכַרְנוּ - כי תאווה הוא בעיקר דמיון המבוססת על זיכרון מעובתת שזוכר רק את התענוג ולא הכאב (EUPHORIC RECALL).

חינם - ידוע שעניין עריות נקרא חינם, היצר הרע מחלק חינם אין כסף, רק רוחניות מצריך עבודה.

דגה - עריות, כמו שכתוב בזוהר על ישמעאל שלא רצו לקבל את התורה שכתוב בו לא תנאף כי הם לקחו את הברכה של דגי הים, ריבוי.

אֵת הַקִּשֻּׁאִים, - לשון קישוי, שמגרה את יצרו, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים - שהתאווה מבטיח לו שהוא לטובתו, וְאֶת-הֶחָצִיר - גימ' ח"ש, שרוצה לגרות את כל חושיו, וְאֶת-הַבְּצָלִים, - כדוגמת דדי האשה, או לצים, שהליצנות מביא לידי ערווה, וְאֶת-הַשּׁוּמִים -דוגמת אותו מקום, (או ששום מרבה את הזרע).

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, נפש לשון רצון (אם יש את נפשך), הרצון יבשה, אֵין כֹּל-- יעקב אמר יש לי כל, שלימות, 50, והם הרגישו רק חיסרון

בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ. - רצו לפגום שוב בעץ הדעת טוב ורע שנאמר "המן העץ" - שהחטא תלוי בעיניים - בלתי אל המן עינינו (וירא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים), לקחת חכמה בלי חסדים

וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא; וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח.

כל עניין המן במדבר היה תיקון של חטא עץ הדעת, תיקון העין שחמד לקחת בלי חסדים, לכן כתיב "עינו כעין הבדולח", רש"י קריסט"ל, אור החכמה בלי גוונים, חכמה עם חסדים הוא אור לבן