זכור את אשר עשה לך עמלק

כשאדם מתחיל להרגיש חיות בעבודת ה' אז קל מאוד להחזיק טובה לעצמו ולהגיעה לגאות ח"ו, שזה היפוך רצונו יתברך. והגאות מגרש את השכינה. ולכן הרבה פעמים הקב"ה צריך להביא את האדם לידי מכשול או בושה כדי שלא יתגאה.

ומה העצה לזה שלא יצטרך לבוא לנפילה או בושה כדי להרגיש הכנעה? שאלתי שאלה הזו בליבי בסוף סעודת שלישית פרשת שקלים בדקות האחרונות של שובבי"ם ממש, והקב"ה האיר לי תשובה כי פתחתי את הסידור ליוצרות של פרשת זכור (שבוע הבא). ושם כתוב זכור את אשר עשה עמלק, שהרס את בית המקדש, וכו ' וכו'. ואז הבנתי, כי יש בחינת 70 העמים בכל אחד ואחד מישראל, ובחינת עמלק לוחם תמיד נגד בחינת ישראל. וכשבחינת ישראל מתחיל לנצח, הקב"ה מצווה אותנו לזכור מה שעשה לנו עמלק, דהיינו כל ההרס והנפילות וה"ספק" (גי' עמלק) שעברנו, כל מה שכעסנו את ה' יתברך במשך כל ימי חיינו!

ואפילו אם תמצא לומר שלולי הגלות שהגלינו ה' בין "בחינת" אומות העולם לא היינו יכולים להגיעה לשום דרגא, וא"כ הלא אנחנו מעלים את כל העולם לה' - גם בחינת האומות! זהו אכן נכון בקשר לשאר כל האומות, אבל בחינת עמלק הוא השורש פורה ראש ולענה שצריכים לעקור מכל וכל, שלא ישאר ממנו שום זכר, כי הוא בחינת ספק "היש ה' בקרבנו אם אין - ויבא עמלק". כי בסוף כתיב "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו", כל האומות ישבחו את ה' בראותם שרק הוא הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו כדי לצרף אותנו ולזכות אותנו וכו'. אבל בחינת עמלק מכניס תמיד ספיקות האם זה בכלל היה מהשגחה עליונה. ולכן זהו בחינה שאין לו תיקון וצריכים לעקור אותו לגמרי.

ולכן יש מצוה לזכור תמיד מה שעשה לנו עמלק, ולא רק למחותו. כי מאחר שבחינת ישראל מתחיל לנצח את עמלק, יכולים לבוא לידי גאות, ולכן ציווה לנו ה' יתברך - זכור מה שהבחינה הזו של עמלק עשה לך כל השנים, כמה ספיקות היו לך, כמה לא רציתם להאמין שה' הוא זה שמנסה אותך, כמה הרסת וקלקלת ע"י חסרון אמונה! והאיך אתה יכול להתגאות כלל??

וע"י זכירת מעשה עמלק שבתוכנו אנו יכולים להישאר בהכנעה בע"ה, בלי שנצטרך ח"ו לנפילות או בושות.