האדרת והאמונה לחי עולמים

למה משבחין תמיד להקב"ה, האם הקב"ה צריך ח"ו להשבחות שלנו?

ונראה לומר, כי אנו רואים כל מיני כוחות ומושגים יפים בעולם כמו גבורה, גאוה, גדולה, דעה, הוד, הדר, יראה, כבוד, מלוכה, נוי, פאר, צדק, ענוה, קדושה, שיר, שבח, תהילה, תפארת וכו' וכו' והרי הקב"ה הוא המקור לכל דבר שראוי לשבח, כי הרי הוא בראו. למשל, כל המושג של "גדולה" אינו אלא ממנו, כי הוא ברא כל דבר קטן וגדול, וכן כל הנוי והתפארת שרואים בעולם הרי הוא ממנו יתברך, כי אם בראו אז בודאי זה נמצא בו! ולכן כל השבחים שאנו משבחים הם בעצם עבורינו - כמו הכרזת אמונה. וכשאנחנו אומרים "העוז והענוה לחי עולמים" וכו' זה כאילו שאנו אומרים: אני מאמין באמונה שלימה שכל מידה טובה ונכונה שיש בעולם הרי הוא שלו - ונמצאת בו! ולכן אין לנו להתפעל משום כח בעולם או משום נוי שראוים, כי הוא יתברך המקור של כל אלו (וכן כותב ספר נועם אלימלך על הפסוק וישק יעקב לרחל בעניין מדת תפארת). ולכן כשטועמים משהו טעים לחיך, או כשראוים נפלאות הבריאה, או אשה נאה (בקרן זוית) מיד אנו צריכים להכריז "הנוי וההדר והתפארת לחי עולמים!" ואחריך נרוצה, כי יערב לו (לנשמה) ידידותך מנופת צוף וכל טעם, כי הכל נמצא בך.

ולכן דוד ריווה להקב"ה בשירות ותשבחות, כי הוא היה בחינת מלכות, דור 33 מאדם הראשון שהוא בחינת הוד שבהוד, וגם יהודה נקרא על שם "הפעם אודה את ה", כי מלכות הוא "דלית ליה מגרמיה כלום", שזה מתבטא ע"י הודאה להקב"ה, (ולכן אמרו חז"ל שחזקיהו המלך לא זכה להיות משיח דוקא על כי לו שיבח להקב"ה כמו דוד). כי כל כוונת השבח הוא עבורינו, להתוודע ולהגלות שאין שום דבר ושום כח בעולם שאינו שלו.