למען אנסנו הילך בתורתי אם לא

פרשת המן הוא לימוד גדול על הפרנסה של אדם:

א) שהוא רק 'דבר יום ביומו', זה אומר שאין לי שום מושג אם יקרא נס גם מחר, ואולי לא יקרא הנס וכולנו נמות מרעב? זה נסיון גדול לחיות באמונה שכמו היום, גם מחר יבוא הפרנסה. אמר ר' אליעזר, מי שיש לו מה לאכול היום ושואל מה אכול מחר, הרי הוא מקטני אמנה, שנאמר "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ."

ב) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. להראות להם איך שפרנסתו של אדם קצוב לו בדיוק לפי צרכיו. וגם אם יבטל מלימודו ועושה יותר מדי השתדלות כדי יתפוס הרבה, לא יהיה לו יותר ממה שקצוב לו. וגם אם חשב שלא תפס מספיק, אל לו לדאוג כי לא יחסר הממעיט גם.

ג) אִישׁ אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר (בקר אותיות קבר), וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ, כי יש הרבה אנשים שחוסכים כסף ובונים בתים גדולים, ובסוף לא נשאר ממנו כלום כי יום המיתה לוקח את הכל מן האדם וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ בקבר, ומה שווה כל הונו אז?

ד) אנשים חושבים שאם שאם לא יעבודו בשבת אז יפסידו פרנסה? אז אומר הכתוב, רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם. הפרנסה הוא בששת ימי המעשה, והקב"ה מבטיח לתת לחם יומיים ולא תפסיד כלום.