כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי

וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם. יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

אולי פה נרמזת סוד ירידת אבותינו למצרים.

למה הקב"ה היה צריך קודם להוציא את אברהם מאור כשדים לתת לו את הארץ, כמו שמשמע מהפסוק שיש קשר חזק ביניהם? כי ארץ הוא מלשון רצון, וירושת "הארץ הזאת" שזאת הוא תורה, שנא' וזאת התורה, בא רק ע"י יציאת האדם מרצון עצמו לגמרי. והקב"ה בעצם עושה זאת בעצמו כשאדם מוכן לזה. וכשנזרק אברהם לתוך ה"אור" של כשדים, אז הוציא ה' אותו "מארצך" אל "הארץ אשר אראך". אבל ברגע שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה" דהיינו שרצה להבין בדעת, הראה בזה שעוד לא זכה לצאת לגמרי מרצונו, ולכן זרעו היו צריכים להשלים את העבודה. אבל לא ח"ו שחטא אברהם אבינו ע"י ששאל זאת, אלא עדיין היה שם ניצנוץ של פסולת שלא נצרף עדיין ע"י אור כשדים, והקב"ה בעצם גרם לו לאמר כן כדי להוציא את הפסולת למעלה שיראה ויבין שיש עדיין עבודה.

ואולי לכן כתיב "כי לא שלם עון האמורי עד הנה". כי למה דוקא האמורי מתוך העשרה עמים שאמר לו ה'? אלא שזה מרמז על העון של "אמירת" "במה אדע" שנקרא "אמורי" כי הקב"ה מודה שכאילו הוא אמר זאת ולא אברהם, כי הוא רק גילה לאברהם ע"י אמירתו שיש עוד הרבה עבודה שנשאר. ורק ע"י כור הברזל של מצריים יהיה עון האמורי מתוקן וכבר לא ישאלו "במה אדע" כי יבינו שדווקא בלי הבנה חייבים לשעבד עצמנו לה'. ובזה זוכים ל"אני ה' המוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את הארץ הזאת" כי רק ע"י שהיו עבדים לפרעה הבינו שכדאי להיות עבדים לה', וזהו נעשה ונשמע של קבלת התורה, שהנעשה בא לפני הנשמע, ואין צורך בהבנה של "במה אדע".

ולכן אמר ה' לאברהם "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". כי שאלת "במה אדע", דהיינו שרצונך עדיין להבין, לכן ידע תדע ע"י שעבוד מצרים שכדי לרשת את הארץ הזאת, דהיינו הארץ "אשר אראך" - דהיינו בלי שתבין, אז חייבים קודם "ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה" ורק אח"כ יצאו ברכוש גדול, שהוא התורה, שהוא אמונה, שהוא נעשה לפני הנשמע, שהוא שעבוד לה' ולא לפרעה, שהוא עולם החירות.

כי שעבוד לה' הוא חירות אמיתי, כמו שאמרנו לעייל, שכל מה שהאדם זורק את רצונו (ע"י עשיית רצון ה') אז הוא נהיה יותר חופשי מאדוניו - היצה"ר, כי רק "אנוכי עומד בין ה' וביניכם".

ואולי לכן אמר דוד המלך ע"ה "אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי" כי דוקא ע"י זה שאני עבדך יש לי חירות אמיתי "פתחת למוסרי".

ולכן, נראה לי שהתפילה הכי חשובה שיש לאדם להתפלל הוא:

“Save me, Hashem, from the SELF”