בבית אהרן מובא המדרש: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה." עיין שם.

ונראה לומר כי משיח הוא בחינת מלכות, אבל הוא גם בחינת הוד (כי נצח משפיע להוד, כמו שיסוד משפיע למלכות, והוד הוא במקביל למלכות - רק למעלה ממנה). והשם "דוד" דומה לאותיות הוד, ופעם ספרתי וראיתי שדוד המלך היה 33 דורות מאדם הראשון, בחינת הוד שבהוד (וגם ראיתי פעם מהאריז"ל שישי אביו היה בחינת נצח שבהוד).והמדרש אומר שבזכות שלאה אמרה הפעם אודה את ה' זכתה ליהודה ש"הודה" על מעשה תמר ולדוד שאמר הודו לה' כי טוב. (ורב הוטנר זצ"ל הסביר את המדרש הנ"ל שמדת יהודה שהודה הוא אותו מדה של דוד שאמר הודו לה' כי טוב, כי מי שאומר תודה לחברו הרי זה כאילו אומר לו "לא הייתי יכול בלעדיך").

ויהודה כולל ג"כ אותיות הוד, ושמו כשמו של הקב"ה ממש, י-ה-ו-ה עם ד' באמצע, דלית ליה מגרמיה כלום, דהיינו שהוא יודע שהכל מה', וזה מדת המלכות.

ולכן כל יהודי נקרא ע"ש יהודה אף עם בא משבט אחר (כמו במגלה אצל מרדכי כתיב איש יהודי אע"פ שהיה איש ימיני). כי מדת הוד היא מדת המלכות, וכל יהודי שייך לתיקון המלכות, ויש לו את הפינטאלע "יוד" - דהיינו שיודע שאין לו מעצמו כלום.

ולכן קרבן תודה אינה מתבטלת לעולם כי מדה זו של יהודי - "דלית ליה מגרמיה כלום" היא היא מדת המלכות, והתיקון של לתקן עולם במלכות שדי, ומדה זו היא גם המאפשרת את כל השפע והמלוכה שיבוא לעם ישראל לעתיד לבוא.

וכן מובא במדרש, "הזובח את יצרו כאילו הקריב קרבן תודה". והבית אהרן שואל מה הקשר? (ועיין שם מה שתירץ). ואולי יש לומר גם על דרך שהסברנו, שהרי איך יכול בן אדם לזבוח את יצרו? רק ע"י מדת הענווה והביטול, דהיינו ע"י שיודע שאין לו מעצמו כלום והכל מאת ה', וא"כ, איך אני יכול לעשות משהו כנגד רצון ה'? וזה הוא ממש המדה של "הוד" - שהיא בחינת קרבן "תודה".