שכרן של צדיקים

בית אהרן, פרשת כי תצא

כי יקרא קן צפור כו' איתא במדרש. זש"ה אורח חיים פן תפלס וכו' עד אלא עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר כמו ששנו רבותינו ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו':

ואמר פי' הפסוק הט לבי אל עדותיך ואל אל בצ"ע. פי' ולא לחצאין. שכל איש ישראל כל מה שהוא עושה צריך לעשות בשלמות בלי שום פניה כדי שיקבל הקדושה והחיות מלמעלה בשלימות. כי כמו שבר ישראל עושה כאן. כמו כן הוא חוזר ומקבל מלמעלה. כי נעשה ונשמע. תרגומו נעביד ונקבל. וזהו כוונת המדרש. עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר. היינו שתראו לעשות כל כך שיתרבה השכר. הכוונה היא שתעשו בשלימות. ולא תהיה עשייתכם כדי להרבות שכר רק שתעשו המצוות בשלימות ויתרבה השכר ממילא ג"כ בשלימות. שכך שנו רז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. לקבל מחצה. רק שיראה שיהיו כל המצוות והעשיות בשלימות ויקבל הקדושה מלמעלה גם כן בשלימות כמו שדברנו:

וצריכים להבין את לשון המדרש: עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר כמו ששנו רבותינו ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. אם זה "כדי להרבות שכר" הלא זה הוא כן כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס?

וגם צריכים להבין את לשון הבית אהרן: שכל איש ישראל כל מה שהוא עושה צריך לעשות בשלמות בלי שום פניה כדי שיקבל הקדושה והחיות מלמעלה בשלימות. אם זה בלי שום פניה, אז איך זה יכול להיות "כדי שיקבל וכו'"? (והגם שהוא מסביר אח"כ: ולא תהיה עשייתכם כדי להרבות שכר רק שתעשו המצוות בשלימות ויתרבה השכר ממילא ג"כ בשלימות. משמע שהוא אומר כן רק לסבר את האוזן).

ונראה לומר שבאמת טמון פה הבנה יותר עמוקה. בבית אהרן אח"כ מובא:

הנה איתא בפרקי אבות. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. ונוכל לפרש שכך הוא הפי'. מצוה קלה היינו שילוח הקן ומצוה חמורה היא כיבוד אב ואם שהיא חמורה שבחמורות. שאין אתה יודע מתן שכרן. היינו שמתן שכרן משני המצות נלקח מאי"ן… הגם שבחינת דעת הוא התפשטות אשר עי"ז יוכל להבין. עכ"ז נעו מעגלותיה כמו שאמרנו שאי"ן אתה יודע. כי זהו עיקר הדבר שיקושר הכל לבחינת אי"ן שאין שום בריה משיג זאת. וזהו נעו מעגלותיה.

יוצא ששכר אמיתי הוא מבחינת אי"ן. "ומותר אדם מן הבהמה אין". דהיינו שהאדם מרגיש ביטול אמיתי להקב"ה, וזהו שכרן של צדיקים. ובזוהר מובא על הפסוק וזרח לו השמש, שהאור הגנוז שהוא שכר לצדיקים לעתיד לבא, בו גופה ישרפו הרשעים, כמאמר הכתוב כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא … וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. כי עיקר השכר הוא בחינת אין, ביטול לפני הקב"ה, שזה כל מה שהצדיקים מבקשים כל ימי חייהם. אבל הרשעים תמיד ביקשו את ההפוך כל ימי חייהם, ולכן בחינת "אין" עבורם הוא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר… אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

ולפי זה מובן הבית אהרן למעלה, כי "כל איש ישראל כל מה שהוא עושה צריך לעשות בשלמות בלי שום פניה כדי שיקבל הקדושה והחיות מלמעלה בשלימות." כי מהו הקדושה והחיות מלמעלה? בחינת אי"ן כמו שהסביר אח"כ. וזה הוא השכר שהצדיקים מבקשים. וזהו ודאי בלי פניה, כי הם מבקשים שירגישו גדלות ה' במידה שלא ירגישו את עצמם כלל, הם משתוקקים להיות בבחינת "אין" מול ה"אין סוף" של הקב"ה. (כמו שמסביר האור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא על הפסוק והשתחוית לפני ה' אלוקיך על התענוג הנפלא שמרגיש הנשמה בביטול לפני ה').

ואולי זהו הפי' של "שכר מצוה מצוה", כי השכר של המצוה היא גופה מצוה - לשון צוותא, שמדבק את האדם לה'. וזה נקרא לעשות מצוה בשלמות. כי מי שעובד את ה' על מנת לקבל שכר ל"עצמו" נקרא "פרס", כי אפילו מה שיקבל אינו בשלימות והוא רק פרס, כי הוא מקבל את התענוג על הכלים של עצמו, שהם כלים מוגבלים. אבל כשעובד "לקבל את הקדושה והחיות בשלימות" מבחינת אי"ן, זה אינו לקבל פרס אלא זהו הרגשת גדלות הבורא שאין לו סוף ותכלית.