קראנו במנחה: "ויצא אשתו עמו"

התורה נמשלה לאשה, כמאמר חז"ל על הפסוק יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. ולכן, "אם בגפו יבא בגפו יצא" ר"ל, אבל "אם בעל אשה הוא ויצא אשתו עמו", שהתורה מלווה את האדם לקץ הימין כדכתיב: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

חדתותא דסיהרא

טו' בשבט תש"פ

כתיב כי אדם עץ השדה, וכמו שעץ מתחדש בכל שנה, כן הוא אצל בני אדם שמתחדשים תמיד בכל עת. וגם ע"י צאצאינו אנו מחדשים את סיבוב החיים על פני האדמה. ומי יתן שנזכה להיות כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, ושפירותינו יהיו מתוקים, גם מבחינת פרי הבטן וגם מבחינת "תולדותיהם של צדיקים הם מעשים טובים". ושנזכה שצילנו יהיה נאה מבחינת חסדים, ושיהיה לנו לב אחד לאבינו שבשמים כמו שאומרים חז"ל (סוכה מה ע"ב:) "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם". וכן התורה נמשלה לעץ, כדכת' עץ חיים היא, וכן קראנו זה עכשיו בפרשת השבוע "ויוריהו ה' עץ", כי עץ התורה ממתיק הכל ע"י התחדשות, כי חידושי תורה הם הם החדוותא דאורייתא.

והמצוה הראשונה בתורה, החדש הזה לכם, בעצם מסמל את כל עבודתינו. כי אע"פ שהקב"ה נתן לנו יצר הרע ובהכרח יהיה לנו זמנים של חושך בעבודתינו, תמיד מתחדשים כלבנה שמתחדשת בכל חודש, רצוא ושוב. וכן הוא כל ימי חיינו. וצדיקים אמרו על עצמם שהם מתחדשים מאות פעמים במשך כל יום, וזהו כל העבודה בעולם הזה, עד שנזכה לעתיד לבוא שאור הלבנה יהיה כאור החמה בב"א. וזהו גם ענין התשובה, כי העולם הזה נברא בה' שמרמזת לתשובה (שיש לו פתח קטן לקבל שבים).

ואולי לכן יש מצוות קידוש לבנה, כי לא מצאינו מצוות קידוש שמים או קידוש העבים או קידוש עצי הפירות, וכו' כי חידוש הלבנה מסמל כל התורה כולה, כי התורה חידש ענין התשובה והאפשרות להתחדש. ולכן מברכין בא"ה מחדש חדשים ולא מחדש הלבנה, כי הברכה בא להודות לה' על עניין ההתחדשות בכלליות, והלבנה מסמלת התחדשות זו. ואולי לכן תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים פעם אחת בחודש דיים, כי יסוד זו של התחדשות הוא כלל גדול בתורה וכל פעם שמתחדש כאילו מקבל פני השכינה. ואולי לכן אסרו היוונים על ישראל מצוות שבת, ברית, וחודש, כי מי ששומר שבת כאילו שומר כל התורה כולה, וכן בברית מילה, ששניהם נקראים ברית, ולפי מה שהסברנו כאן, חודש הוא ג"כ שקול ככל התורה במובן מסוים. ואולי לכן הוא נקרא "קידוש לבנה" ולא ברכת הלבנה, כי אנו מקדשים את כל התהליך, וגם החושך והנפילות נהיים חלק מהצמיחה, ובזה הכל "מתקדש".

והיסוד של שמחה ותענוג הוא התחדשות. וכן ההיפך, המקור של עצבות הוא כשאינו מרגיש שום התחדשות, ואינו רואה שום אור בקצה המנהרה, דהיינו אפילו באופק הרחוק אינו רואה התחדשות. ואולי לכן המילה "חדש" והמילה "שמח" הם דומים מאוד, כי לשניהם יש ש"ח, והאות ד' והאות מ' הם שווים במספר קטן. וכן בארמית, המילה "חדוותא" - שמחה, ו"חדתא" - חדש, הם מאותו שורש ממש.

וישראל הם נקראים נער כדכת' כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. וכן כתיב הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים. וכן מט"ט שרו של ישראל נקרא נער (עיין זוהר על הפסוק חנוך לנער). וטבע הנער הוא להיות תמיד שמח כי אצלו יש התחדשות תמידית בגין גילו הצעיר ומיעוט חוויות שחווה בחיו. וכן ישראל נמשלים ללבנה כי הוא תמיד מתחדש, וזהו עניין המלכות, דהיינו עולם הזה, שהוא התחדשות. וכן דוד שהוא בחינת מלכות נקרא נער כדכתיב כִּי-הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה. וכן קרא לעצמו נער כדכת' נער הייתי גם זקנתי, וכן בתהלים (קמח יב) כתיב "זקנים עם נערים" שנערים הוא הדבר ה-33 מתוך כל הדברים הממונים שם שמשבחים להקב"ה, כי המספר 33 הוא כנגד דוד שהיה דור 33 מאדם הראשון, וכן דוד מלך מלכות שלימה על כל ישראל בירושלים במשך 33 שנה, כי 33 הוא בחינת הוד שבהוד, ובחינת הודיה ובחינת נער אחד הם. ולכן דוד היה נעים זמירות ישראל, כי הוד בא מתפארת (בצידו השמאלי), כי רק מתוך האפשרות להתפאר ולראות תמיד התחדשות אפשר להודות לה'. כי מי יכול לומר שירות ותשבחות על דברים שאינו מרגיש בהם שום חידוש? אבל מי שמוצא חידוש יכול לשבח את בוראו תמיד. (וכן מלכות - שהוא דוד, בא מת"ת, כי שניהם בקו האמצעי).

וזהו סוד התפילה כמו שאמרו חז"ל - אל תעש תפילתך קבע, ובגמרא (ברכות כט:) "מאי קבע? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר" – (רש"י - לחדש בה דבר בבקשתו, והיינו לשון קבע כיום אתמול כן מחר).

ואפילו האופנים וחיות הקודש משבחים להקב"ה רק מתוך התחדשות תמידית, כמו ששמעתי פעם (המקור לא זכור לי) שכל פעם שהמלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש הם נשרפים ומתחדשים שוב.

וכן יוסף הצדיק נקרא נער שנאמר והוא נער את בני זלפה, כי בחינת יסוד גם כן בא מת"ת בקו ישר, וכמו שמידת יעקב הוא ת"ת (ועיין נועם אלימלך על הפסוק וישק יעקב לרחל שיעקב אבינו היה לוקח התפארות מכל דבר גשמי ומעלה אותו לשרשו להתפארות הבורא). ויוסף דומה ליעקב עם כח זו של התחדשות, כי המשביר לכל עם הארץ מביא תמיד שפע חדשה לעולם (כי אם היה הישן מספיק לא היה נצרך לעוד שפע).

ואולי לכן אמרו ישראל שירה דווקא על הים ולא לפני זה כשיצאו ממצרים, כי רק אחרי שטבעו המצרים בים היו יכולים להרגיש באמת חירות מעבדות לפרעה, ומתוך התחדשות זו אמרו שירה. ובע"ה לעתיד לבוא כתיב "שירו לו שיר חדש", כי הקב"ה יסיר את לב האבן ויתן לנו לב בשר תחתיו, ורוח נכון יחדש בקרבינו (שזהו רוחו של משיח שנכון הוא מאת בריאת העולם כדכת' ורוח ה' מרחפת על פני המים) ואז יתחדש כנשר נעוריכי, וע"י זה נוכל לומר "שיר חדש".

וגם יהושע נקרא נער כדכתיב וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, כי הוא היה בחינת הלבנה ע"י שקיבל אור ממשה שהיה בחינת שמש. ורק על ידי בחינת נער אפשר לקנות תורה באמת, כי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש (חגיגה ג.). וכמו שאומרים חז"ל על הפסוק "אשר אנכי מצוך היום" בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וכן בתנחומה: היום הזה ה' אלהיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם. וכן בפרשת יתרו: היום הזה באו מדבר סיני (ולא כתיב "היום ההוא"). ועוד, "היום הזה נהייתָ לעם", ובפירוש רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית". ועוד כהנה וכהנה, כי זהו יסוד גדול בתורה. ולכן אומרים "נותן התורה" בברכת התורה ולא "נתן התורה".

ואולי לכן הקב"ה עשה שהאדם צריך לישון בלילה כדי שיהיה לו התחדשות בכל יום, כי בלי התחדשות אין שמחה וכח לעבוד, ועייפות המח בא ע"י שמרגיש התיישנות, והמח רוצה להתחדש.

והקב"ה נתן לישראל חגים וזמנים לששון כדי שתמיד נרגיש התחדשות בעבודתינו. וגם בגשמיות, אנשים מחפשים תמיד התחדשות כדי שירגישו שמחה בחייהם. והקב"ה בירך את האדם עם הרבה שמחות במשך חייו כמו ברית מילה, בר מצוה, חתונה, וכו' כי שמחות אלו וזמני התחדשות אלו עוזרים לנו להרגיש שמחה בחיים, בין אם השמחה הוא אצלנו או אצל ילדינו ונכדינו… כי טבע האדם הוא לרצות להתדמות לשרשו, וכמו שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כך נשמת האדם חושק להתחדשות תמידית.

וזה לעומת זה ברא אלוקים, וכמו ברוחניות כן בגשמיות, כי מי שיש לו מליון דולר בבנק אינו שמח בו כמו האלף דולר שהרוויח זה עכשיו. וגם בעבודה ובמסחר, אפילו מי שהצליח לבנות ולחדש דברים גדולים בעולם אינו שמח בהם כמו רעיון חדש שיש לו עכשיו. וכן אנשים הולכים לנופש כדי להרגיש התחדשות. והקב"ה נתן לנו את השבת כדי שנתחדש, ולהבדיל גם אצל הגוים על פי טבע חייב האדם לפחות יום אחד בשבועה של מנוחה מעבודה כדי להרגיש התחדשות ולקבל כח להמשיך לעמול בחיי היום יום. וכן אנשים תמיד מחפשים לקרוא ולדעת "חדשות" לדעת מה חדש בעולם, כי זה כל חיות האדם.

ואנו משבחים להקב"ה ש"עושה חדשות" כי אחרת היה משעמם לבני אדם. והקב"ה גם מחדש פני האדמה תמיד ע"י שכדור העולם נמצא באלכסון ולכן כשהוא מסובב את השמש במשך השנה אז נהיה שינוים במזג האוויר מחם לקר ומקר לחם, כדכת' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה… כי "ארץ" הוא מלשון רצון, והרצון מתעורר רק מתוך התחדשות... וכשחם לנו רוצים קר, וכשקר לנו רוצים חם, כי אדם תמיד מחפש התחדשות.

וכן בתאוות היצר אנשים מחפשים תמיד תענוג חדש שעוד לא היה להם, וכשמרגישים התיישנות בתענוג אין להם חשק לו. ולכן הבעלי תאוה אינם שומרים עיניהם ומחפשים תמיד לראות יופי חדש שעוד לא ראו. וידוע שהתמכרות לדברים לא נאותים באינטרנט נפוץ היום ר"ל כי אפשר תמיד למצוא שם תענוגים חדשים בלי סוף, והרגשה זו מתמכר ע"י שמביא לאדם שמחה מדומיינת. ולאלו שמתמכרים ר"ל, לעיתים קרובות הם מדרדרים לדברים יותר מכוערים ומאוסים, כי אצליהם נהיה הדברים הקודמים מיושנים ותמיד מחפשים דברים יותר משונים עד שהם מדרדרים לדיוטא התחתונה ממש. והיצר הרע גורם לאדם לשכוח כמה מאוס היה ההרגשה לאחר המעשה, ובמקום זה תמיד מזכיר לו רק את התענוג שהיה לו כדי שירצה תענוג עוד פעם, מבחינת התחדשות התענוג. אבל אחרי התענוג הוא שואל את עצמו, מה באמת התחדש לי פה שעבור זה מכרתי את נשמתי לס"א ר"ל? וכמו שאמרו חז"ל : "רשעים כל ימיהם מלאים חרטה". אבל הקב"ה נתן את הכח הזה לסטרא אחרא, שנותן לנו לדמיין שבפעם הזאת יהיה לנו באמת התחדשות בהתענוג, ולכן מתלהטים אחרי ההבל כל ימיהם ואינם משיגים אותו.

וכן כל תעשיית המדע בעולם בא מתוך רצון האדם למצוא דברים חדשים, כי רק ע"י זה מרגישים שמחה... אלו בחכמה, ואלו בתאוות, ואלו בכבוד, ואלו בקריאת חדשות תמיד, ואלו בהסתכלות בדברים אסורים, ואלו בהסתכלות בסרטים. כי בעצם כל תעשיית הסרטים בעולם גם בא מתוך הרצון של בני אדם להרגיש כאילו הם נמצאים בתוך הסרט ומרגישים כאילו במצב לגמרי חדש לתקופה של שעה או שעתיים, שזה נותן להם אח"כ התרעננות בדומה לשינה וחלומות שאנו חווים כל לילה, שאז מתעוררים בבוקר ומרגישים כמו בריאה חדשה. כי מי שאין לו התחדשות ברוחניות חייב למצוא התחדשות בדברים אחרים, כי אחרת אין שמחה ורצון להמשיך לחיות.

אבל בגשמיות אין התחדשות אמיתית, כי כל תאוות העולם הם בבחינת מצרים, דהיינו שהם מוגבלים. ואפילו מי שרוכש בגד חדש או אפילו בית חדש, אחרי קצת זמן אינו מרגיש שמחה ממנו. ואפילו הגבירים הכי גדולים בעולם אינם שמחים בממונם, ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים, כי המנה כבר מיושן אצלו.

אבל התורה נמשלה לאיילת אהבים ויעלת חן, שתמיד מרגישים התחדשות בה. כמאמר חז"ל אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב 'אילת אהבים ויעלת חן וגו'' למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה… 'דדיה ירוך בכל עת', למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב - אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם" - דהיינו חידוש.

כי רוחניות אמיתית הוא בלי הגבלות, כדכת' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ומי שזוכה להתענג על ה' זוכה לנחלה בלי מצרים, דהיינו בלי הגבלות. כי הקב"ה אין סוף, והחכמה מאין תמצא, דהיינו מבחינת אין שהוא כח-מה, ולכן מה שיותר מתחכם האדם הוא מבין יותר שעוד אינו יודע כלום, וכדכת' מרחוק נראה לי ה', כי לתבונתו אין מספר. והמילים "אין מספר" שווים למילה "אמת" בגימ' כי אמת אין לו סוף. משא"כ כל דבר גשמי שיש לו מצרים נקרא שקר, כי העולם הזה הוא עולם השקר.

וכמו שאמרנו לעיל, אדם נמשל לעץ השדה, כי העץ מחדש עצמו בכל שנה, ובפרט בטו' בשבט שאז הוא תחילת ההתחדשות. וכמו בני אדם העץ גם מחדש עצמו ע"י שעֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ על הארץ. ואולי לכן אוכלים פירות בטו' בשבט, כדי שנזכור את מתיקות ההתחדשות שהקב"ה עושה בעולם, כשהוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי פירות הם הדוגמא הכי חזק לכח ההתחדשות. ואע"פ שעיקר העניין של טו' בשבט הוא התחדשות העץ עצמו שמתחיל בעת הזאת, אכ"ז אין התחדשות העץ דבר מוחשי, ולכן אוכלים פירות כדי שנרגיש בחוש את כח ההתחדשות, ולחוות סוף מעשה במחשבה תחילה, דהיינו מה שיצא בסוף מתוך ההתחדשות שמתחיל עכשיו.

על דרך העבודה

יש כלל גדול ברוחניות, שבודאי יש לנו לנסות לחדש תמיד אצלנו הרגשת גדלות הבורא והזכות האדיר שיש לנו לעבדו, אבל אם כל זה, אין לנו לפעול רק מתוך הרגשות אלו. כי התוצאה של הרגשת שמחה והתחדשות הוא מתנה מאת הבורא אם יחננו. אבל כתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך", דהיינו אפילו כשמרגישים חושך בעבודה חייבים לפועל מתוך אמונה, ואז "חדשים לבקרים" - הקב"ה ישים בלבנו התחדשות דקדושה. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות מ.) על הפסוק "אם שמוע תשמע", אם שמוע בישן תשמע בחדש, שיש לפרש כך: אם תעבוד אפילו כשאינך מרגיש התחדשות (אם שמוע בישן), אז תשמע בחדש - תזכה להרגיש התחדשות בעבודת ה'! ובעצם זה יסוד גדול בכל דבר רוחני, שמה שפחות פועלים על פי הרגשיתנו אלא מתוך אמונה ויגיעה, במדה זו ממש הקב"ה נותן לנו להרגיש יותר אהבתו ויראתו, שמחה של מצוה, והתחדשות דקדושה… ואולי מי שבאמת זוכה להרגיש דברים אלו, אפילו מידי פעם, הוה סימן שהקב"ה חפץ בעבודתו, כדכתיב הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת, וכמו שכתוב בזוהר על-מות הוא מלשון "עלם" ונערות. וכן כתיב עוז וחדוה במקומו, כשמרגיש האדם עוז וחדוה, סימן הוא שהוא "במקומו" של הקב"ה.

ויהי רצון שהקב"ה יתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה. ושנזכה לברכת "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו", כי דשנים הוא אחד מלשונות התחדשות. והסוד להישאר צעיר במח גם בעת הזקנה הוא ע"י שתמיד מוצא ומרגיש התחדשות. וכן אנו רואים בחוש, כשזקנים מרגילים עצמם ללמוד ולחוות דברים חדשים, הם נשארים צעירים בנפשם.

וגם בעולם הבא חז"ל אומרים שהצדיקים הולכים מחיל אל חיל ואין להם מנוחה לעולם, כי תענוג תמידי אינו תענוג ושמחה אמיתית בא רק מתוך התחדשות תמידית. וכן מצאינו בזוהר ובעוד מקומות, שבמתיבתא דרקיעא נשמות הצדיקים לומדים ומחדשים חידושי תורה תמיד.

ושאלתי את אימי, הפסוק אומר יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, ואם אין לצדיקים מנוחה לעולם איך יש להם שלום? אז היא אמרה משל לשני שותפים בחנות, שאם יש מחלוקת ביניהם אי אפשר לקדם את המכירות ולשגשג את העסק, אבל אם יש שלום בניהם אז אפשר להתקדם ולהרויח וכו' וכן התורה מביא שלום לעולם, כי רצה הקב"ה לברוא את העולם בדין, דהיינו שהדין יסכים להחסד, ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו התורה שיש לו שניהם, דכתיב מימינו אש דת למו. והתורה מביא שלום שהדין יסכים להחסד, וצדיקים הולכים מחיל אל חיל דווקא ע"י השלום הזאת, כי אז אפשר תמיד לקבל יותר ויותר אור, כי הדין מסכים להחסדים מבחינת יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ וכו'.

ברוך אתה ה' מחדש חדשים.