ויעל עשנו כעשן הכבשן

בית אהרן, פרשת יתרו:

עש"ן הוא ר"ת עול"ם שנ"ה נפ"ש. כשם שהעולם הוא קומה שלימה. כך השנה הוא קומה שלימה. וכמו כן הנפש. העולם הוא בחי' כלים. והשנה בזמן. והנפש באדם. ובעת קבלת התורה נתייחדו כולם. וזהו והר סיני עשן כולו. מהיכן הגיעו להר סיני הוא מחמת עשן כולו כי נתייחד הכל. ואז יכלו לקבל התורה:

ויש לשאול: מהו העניין שנתייחדו כל שלוש הבחינות בקבלת התורה, ורק על ידי זה יכלו לקבל את התורה?

ובהמשך בבית אהרן:

ויעל עשנו כעשן הכבשן. עשנו הוא בחי' עש"ן שדברנו יש לו עליה. כעשן הכבשן. כפי מה שהוא כובש את בחי' עש"ן (לפי זה יש לו עליה).

ויש לשאול: מהו הפירוש שאדם צריך לכבוש את בחינת עש"ן?

ואולי יש להסביר שבחינת עולם פירושה עולם העשייה – בחינת המעשה. שנה היא בחינת הזמן, ונפש היא בחינת האדם – והאדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת.

וידוע שהקושי הגדול בעבודת ה', ובפרט בכוונה הראויה בעת התפילה, נובע מזה שמחשבות האדם תמיד נמצאות או בעבר או בעתיד. דהיינו, שהוא חושב על כל מיני רצונותיו וצרכיו, וגם חושב שלא יועיל לו לכוון כראוי, כי כבר ניסה ונכשל בזה פעמים רבות, ואין טעם אפילו לנסות עכשיו. וכן ביחס לעתיד הוא חושב שאפילו אם יצליח לכוון מעט עכשיו, תוך דקה או שתיים כבר לא תהיה לו כוונה שוב, ומה יועיל לו לנסות עכשיו? נמצא שעל ידי בלבולי הזמן, האדם – הנפש – אינו עובד את ה' (במעשה – עולם) כראוי, ברגע זה (זמן).

ואולי זהו עניין כבישת עש"ן. כי שוטטות המוח בענייני העבר והעתיד נובעת ממציאותו ורצונותיו של האדם. ולכבוש את בחינת הנפש פירושו שהאדם מבטל את עצמיותו ואת רצונותיו, וחושב רק על מה שהוא יכול לעשות עבור ה' יתברך עכשיו. כי אפילו אם נכון הדבר שכבר נכשל הרבה בעבר, וגם אם בעתיד לא תחזיק אצלו העבודה כראוי, מדוע שלא ייתן עכשיו נחת רוח להקב"ה ברגע זה? כי רק על ידי שהוא חושב על עצמו הוא מתייאש. אבל כשהוא מבטל את עצמו, דהיינו את בחינת הנפש שבו, אזי הוא יכול לחשוב רק על רצון ה' ברגע זה. ואז ממילא הוא כובש את בחינת הזמן, כי אין אצלו זמן – יש רק את הרגע הזה ממש. ואז גם העשייה שלו יכולה להיות כראוי, כי כל שלוש הבחינות מתייחדות יחדיו, ואז "ויעל עשנו" – שיש עלייה לכל בחינת העש"ן שלו.

ואולי לכן קבלת התורה צריכה להיות רק בדרך זו, כשכל שלוש הבחינות מתייחדות כאחד. כי אי אפשר "לקבל את התורה" עבור העבר, וגם אי אפשר לקבל את התורה כאשר חושבים על קושי קיומה בעתיד. אלא "קבלת התורה" פירושה לקבל את התורה בכל רגע ורגע, על ידי ביטול עצמיותו (נפש), ולקיים את התורה (עשייה - עולם) רק ברגע זה ממש (זמן).