לשתמש איניש יומא חדא בכסא דמוקרא

לפעמים ליבו של אדם מתמלא ברצון לתת קצת יותר יגיע מהרגיל, למשל, לקום יותר מוקדם בבוקר, או ללמוד עוד קצת בכל יום וכו', אבל מיד בא היצר הרע ואומר לו, מה לך לזה, אתה יודע שזה מעל כוחך, בכל אופן אתה יודע שזה לא יחזיק לך מעמד, אז למה לקפוץ על הסולם אם ממילא תיפול? ואז חייבים לענות לו כמו שאמר רבי אלעזר בן עזריה כששאלו אותו אם הוא רוצה להיות ראש הישיבה. (ברכות כז-כח) אמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי; אזל ואמליך בדביתהו, אמרה ליה: דלמא מעברין לך. אמר לה: לשתמש איניש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. דהיינו אפילו אם אשתמש בכתר זה רק ליום אחד, לא אכפת לי אם מחר הכתר ישבר! וכשהאדם נוהג כן ואינו מפחד לעשות יותר ממה שמשער שביכלתו לעשות, הקב"ה נותן לו כח ללכת מחיל אל חיל.

וכן כתיב בתהילים טוב יום בחצריך מאלף, דהיינו אפילו אם זכיתי לעבוד את ה' יותר טוב רק להיום, זה כבר שווה יותר מאלף יום! אז מה אכפת לי אם אוכל להחזיק מעמד או לא?

אין מספר = אמת

The pasuk says לתבונתו אין חקר - "To His wisdom there is no exploration". And the pasuk also says לתבונתו אין מספר - "To His wisdom there is no number" which means His wisdom is infinite (no number = infinite). No matter how much we think we know, we will never know anything about Hashem.

Interestingly, I noticed that the words אין מספר "no number" equal the word אמת "Truth" in Gematria, which means that the only real truth is that there is no plurality, there is only unity. The word אמת has an Alef in the beginning, Mem in the middle (Mem is the middle letter) and a Taf at the end, the last letter. This is to say (as the Pasuk says) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים - "I am first and I am last, and besides me there is no Elokim" (אלוה-ים equals הטבע in Gematria, which means "Nature"). So the word אמת symbolizes that Hashem is everything; past, present and future, and that Nature is just an extension of His absolute Oneness.

Plurality is really שקר, it is the opposite of אמת. And therefore the words אין מספר - no plurality, equal אמת in Gematria. Because that is the ONLY truth that exists; that all is ONE and all is infinite. (In mathematical terms, we could postulate that ∞ = 1).

In terms of Avodas Hashem (Divine Service), whenever we allow our will to exist in conflict with Hashem’s will, we are asserting plurality (as in “My will also matters, I also exist”), and that is the root of שקר in this world. Serving Hashem with אמת means that there is only Hashem’s will, there are absolutely no personal interests involved besides His will. (In Kabbalistic terms, this brings about the unification of י-ה and ו-ה; the Creator and the Created).

Scientific knowledge describes Hashem's world, which was created to serve man. Anyone who studies it can see that the more we learn, the less we know. It is infinite, just like its Creator. Hashem's Torah is also infinite, and it contains His instructions on how to make man. As it says in the beginning of Bereishis "Let us make man", i.e. Hashem actually desires that we create man together with Him.

So while scientific knowledge can teach us about Hashem's infinite Creation - a reflection of the Creator Himself, Hashem’s Torah teaches us how to unify our will with His will. This actually makes us PARTNERS with Hashem in Creation, because we unify our plural nature (our separate will) with His will, which makes man ONE with Hashem.

And this is the ultimate purpose of Creation.

ל"ג בעומר תש"פ

הוד שבהוד

ספרתי פעם את הדורות מאדם הראשון עד דוד המלך וראיתי שדוד היה דור 33, שהוא בחינת הוד שבהוד. ובהשגחה עליונה פעם ראיתי בהיסח הדעת בכתבי האריז"ל ש-ישי אבי דוד היה בחינת נצח שבהוד. וכשראיתי זאת שמחתי, כי לכאורה זה מראה שאכן יש קשר בין דוד לבחינה זו של הוד שבהוד (הבא אחריו). וכששאלתי אחד שמבין בדברים אלו אמר לי שאכן כתוב בזוהר "איהו בנצח ואיהי בהוד", דהיינו שיש קשר בין מלכות להוד.

וראיתי בספר "מגיד מישרים" של רב יוסף קארו זי"ע שדוד הוא בגימטריה 14, כי הוא היה דור 14 מאברהם אבינו, ושלמה הוא בגמט' 15 במספר קטן, כי הוא היה דור 15, וביומו של שלמה אתקיים סיהרא בשלימותא, כמו בכל 15 לחודש).

ודוד המלך היה מלך בירושלים במשך 33 שנה, ורק שם היה מלכותו בשלימות, כמו שכתוב בזוהר (חלק א' דף עט/ב): "בגין דדוד לית ליה לקבלא מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון, וכדין בהו יקבל מלכותא, ועל דא אתעכב תמן שבע שנין בגין דיקבל מלכותא כדקא יאות. ע"כ. (ואולי יש לזה גם קשר למה שכתוב בתורה "וחברון שבע שנים נבנתה").

ומה הקשר בין דוד המלך לבחינת הוד שבהוד? ואולי יש לומר שהוד הוא בחינת הודאה, שהוא ענין התבטלות. ואימנו לאה אמרה "הפעם אודה את ה'" וכמו שכתוב במדרש דבגין דא זכתה לאה שיצא ממנה יהודה שהודה במעשה תמר ואמר "צדקה ממני", וגם לדוד שאמר "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". ושמעתי בשם רב הוטנר זצ"ל שהודאה על האמת והודאה על הטובה הם משורש אחד, כי מי שאומר תודה לחבירו מודה לו שבלעדיו לא היה יכול, וזהו סוג של הודאה על האמת (כי בדרך כלל אנשים לא אוהבים להודות שהם זקוקים לאחרים).

ובפרק קמ"ח בתהילים: הללו את השם מן השמים וכו' ספרתי פעם כמה הם הדברים שדוד המלך מונה שם, ומצאתי שיש 33 בדיוק! ובסוף המזמור אכן כתיב "הודו על ארץ ושמים", אולי כי 33 הוא הוד שהוד.

והמזמור הנ"ל מונה תשע דברים שהם בשמים עד שמגיעים ל"הללו את ה' מן הארץ" שהוא מספר עשירי (מתוך ה-33), כי ארץ הוא מלכות (ונח היה דור עשירי מאדם הראשון ונקרא "איש אדמה"). והאחרון של ה-33 דברים שמהללים את ה' הוא "נערים", אולי כי דוד, שהיה דור 33 מאדם, היה בחינת נער, כי נער לית ליה מגרמיה כלום (כי הוא עושה רק מה שרואה אצל אחרים, וגם כל מה שיש לו הוא מקבל מאחרים). ודוד לא היה לו כלום משל עצמו, ואפילו 70 שנות חייו קיבל מאדם הראשון, כי מלכות אין לה אלא מה שהיא מקבלת מאחרים.

והוא גם בחינת הלבנה שאין לה אור משל עצמה כלל. והלבנה תמיד מתחדשת כמו נער, כי אצל נער הכל נראה לו חדש. (ושמתי לב שהמילה "חדש" ו"שמח" הם אותו אותיות חוץ מד' ומ' שהם שווים במספר קטן. ואולי כי מרגישים שמחה רק ע"י התחדשות). וכן כתיב אצל דוד כִּי-הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה. וגם אמר דוד "נער הייתי גם זקנתי". ובחינת הודאה ובחינת נער גם אחד הם, כי קשה מאוד להודות על דבר שאינו מרגיש בו שום חידוש, ורק ע"י חידוש יכול להיות הודאה. (וכן מט"ט שר הפנים נקרא נער כדכת' חנוך לנער, וחז"ל אומרים שחנוך היה משבח להקב"ה תמיד עד שלקח אותו אלוקים).

ויהודה זכה לברכת "אתה יודוך אחיך", כי מי שמודה על האמת זוכה להודאה. והשורש של המילה הודאה הוא "וד", שהוא בגימ' עשר, אולי כי הוא בחינת עשר הספירות עד מלכות, דלית ליה מגרמיה כלום. וגם באד"ז כתיב "יוד כליל תרין אתוון ו"ד", כי כל יהודי הוא יוד, שהוא הנקודה שבלב. והשם "דוד" ו"יהודה" כלולים מאותיות "וד". (והשם דוד הוא ממש כמו המילה "הוד", בתוספת יוד קטנה מתחת ל"ד"). וגם בשם יוכבד יש אותיות "וד", והיא הייתה מספר 33 מתולדות לאה שנולדה בין החומות, כי לאה אמרה "הפעם אודה את ה" ואולי לכן זכתה ל-33 נפשות (מתוך השבעים נפש שירדו למצרים).

ואולי לכן כל ישראל בשם "יהודים" יכונו (כמו שמצאינו אצל מרדכי היהודי איש ימיני משבט בנימין). כי זהו מדת היהודי, להיות בטל ומודה תמיד לה'. כי אין לנו כלום מעצמנו אלא מה שנותן לנו ה' יתברך. ואפילו ארץ ישראל הוא כך, כי אין לבני ישראל חלק בעולם הזה כלל, כידוע שעשו הרשע בחר בעולם הזה ויעקב אבינו בחר בעולם הבא. אלא שהקב"ה נתן לנו ארץ ישראל - "ארצות גוים ועמל לאומים יירשו" - רק - "בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו". ולכן כשאין אנו שומרים את התורה והמצוות כראוי מיד אומרים אומות העולם "ליסטים אתם"! (וזאת ראיתי בספר דרישת שבת מסבי ר' יהושע העשעל בורנשטיין זצ"ל, בעל הסנהדרי קטנה).

וחז"ל אומרים שהקב"ה רצה לעשות את חזקיהו למלך המשיח, אלא שהיה לו פגם בבחינת הודאה כמו שמצאינו (סנהדרין צד') אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך — לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו, שניצל מסנחריב ונתרפא מחוליו, ולא אמר שירה לפניך — תעשהו משיח? ושוב רואים מזה שמדת הודאה היא מידתו של מלך משיח, כי "דוד עבדי נשיא להם לעולם". ואולי זה גם פירוש המדרש שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה.

ואולי לכן רצה ר"ש לאסתלק מן העולם דוקא ביום זה, הוד שבהוד, כדכתיב באד"ז "בההוא יומא דרבי שמעון בעא (רצה) לאסתלקא מן עלמא וכו". כי בחינת הוד שבהוד הוא בחינת גמר התיקון. ור"ש שייך לבחינה זו כמו שאמר לו רע"מ "בהאי חיבורא דילך יפקון ביה מן גלותא ברחמי." (פרשת נשא, אות צ')

עניין המדורה

ולמה עושים מדורה בל"ג בעומר ולא רק מדליקים נר כמו אצל שאר הצדיקים? וראיתי במזמור כט' בתהילים שיש ז' קולות, שכנראה הם כנגד ז' המידות. דכתיב קול ה' על המים כנגד חסד, "קול ה' בכח" כנגד גבורה, "בהדר" כנגד ת"ת, "שובר ארזים" כנגד נצח, "להבות אש" כנגד הוד, "מדבר קדש" כנגד יסוד (אולי כי יסוד היא מקור הקדושה), ו"יחולל אילות" כנגד מלכות, כידוע שהיא נקראת איילת השחר. ואם כן איפה רואים ש"להבות אש" הוא כנגד בחינת הוד, ואולי לכן עושים מדורה ביום זו של הוד שבהוד. (ואגב, שמתי לב שגם באדרא היו ז' צדיקים, אולי ג"כ כנגד ז' מידות עולם הבנין).

ולמה באמת "להבות אש" הוא כנגד הוד? כי אש לית ליה מגרמיה כלום (כמו מלכות), כי אין לו מציאות אלא ממה שהוא שותה מלמעלה (חמצן) וממה שהוא אוכל מלמטה. ואש הוא גם דינים כמו מלכות, שמכלה את הרשעים, כי הוד הוא מצד הדין, בשמאל. והתורה הקדושה גם נקראת "אש דת למו". ואולי זה גם קשור לסיפור הגמרא בשבת דף לג: (מעניין שזה דף לג!) ש"כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף" עד שתיקן ר"ש מידה זו, ו"כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר"ש", כי אש יכול גם להזיק וגם לרפאות. ואש התורה הוא "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".

ואולי עניין המדורות גם קשורה למה שכתוב באד"ז, "פתח רבי שמעון ואמר (שה"ש, ז) "אני לדודי ועלי תשוקתו" -- כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא, ובגין כך השתא - ועלי תשוקתו". כי אש מקושרת (לשון קטירא) למטה ולמעלה כאחת, כמו הצדיקים בעולם הזה. וכן באד"ז מוזכר אש בהתחלה: "פתח עינוי רבי שמעון וחמא מה דחמא ואסחר אשא בביתא", וגם בסוף: "כל ההוא יומא לא אפסיק אשא מן ביתא".

הלכה ומשנה במקום אחד

ובגמרא שבת קל"ח: תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר (דברים לא, כא) כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. ע"כ.

ואולי יש לבאר ש"משנה" הוא אותיות נשמה, דהיינו אור הגנוז בתוך התורה, ו"הלכה" הוא אותיות הכלה, בחינת מלכות, שהוא בחינת כלים לאור הזה. ובאחרית הימים יהיה פירוד בין האור והכלי, ואנחנו רואים היום שלומדים גמרא והלכה, ואין אנו משיגים את אור הגנוז שבו. וכל הענין של תורה לשמה הוא ליחד קב"ה ושכינתיה, כמו שכתוב בזוהר בזוהר חדש (ספרא תנינא נח), שתורה לשמה נקרא שעוסקין בה כדי לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ, שאולי זה העניין של הלכה ומשנה במקום אחד.

(ומצאתי סמך לזה שרח"ו בהקדמה לעץ חיים מדמה תורת הנגלה לגוף, וסתרי תורה לנשמה, שנאמר נר ה' נשמת אדם).