הקשר בין הודאה לתשובה

[מה שבתוך סוגריים מרובעים אינו חידוש שלי]

[הסבא ר' וואלך דיבר: ה- 24 אלף תלמידים של ר"ע מתו מיתה כה חמורה (אסכרה) כי לא כבדו זה את זה, והעונש של לשון הרע הוא אסכרה, מדה כנגד מדה.

כל העולם מתקיים בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. שאל ר' פפא את אביי(?) ומה עם התורה שלנו… ענה לו, אינו דומה…

אז איך מכשירים שוב את הפה? ר' שלמה קלוגר אומר ע"י הודאה. ]

ויש להבין, למה דווקא הודאה? מהו העניין של הודאה?

לאה - הפעם אודה זכתה ליהודה ודוד

[ר' הוטנר, מה הקשר? שניהם מודים שלא יכול בלעדיך.]

וזהו מלכות. הוד שבהוד: דוד - 33 דורות מאדם, מלך 33 שנה, אמר 33 דברים מודים לה'.

[יוסף היה צריך להכיר שלא יכול לבד לפני שהגיע למלכות.

דוד היה צריך להכיר שאפילו עוונות הם מה', כדי להגיע למלכות אמיתי.]

כי אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד. שני המאורות הגדולים. השמש הוא המשפיע והירח הוא המקבל. אם הירח הוא גם מלך, זה אומר שהוא מקבל עבור עצמו, וזה אי אפשר, ולכן לך המעיטי את עצמיך שלא יהיה לך מגרמיך כלום, ואז היא יכולה לקבל אור השמש. וזהו מלכות. ולכן דוד ("וד" הוא השורש של הודאה, דוד = ישר והפוך) זכה למלכות, הודאה הוא שאומרים אין לי כלום מעצמי, הכל שלך והכל ממך. כי דוד נתן את כל המלכות לה' ע"י הודאה (ולא רצה לקחת אותו משאול בשום אופן), וכשנותנים אותו לה' אז ממילא יש מלכות למטה - ודוד ישב על כסא ה' - כי אין שתי מלכים משתמשים בכתר אחד ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא.

מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. כל הכח של דוד על אויביו היה ע"י הודאה וביטול לה'. שנא' אלה ברכב ואלה בסוסים…

והודאה הוא כל המנגנון של קבלה ע"מ להשפיע. שזהו גמר התיקון ממש. כמו שכתוב וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ שע"י "והללתם" שהוא השפעה הצדיקים יכולים לקבל כל הטוב הצפון להם לעתיד לבא בלי בושה, שזהו ממש מטרת הבריאה.

וחז"ל אומרים שדוד לא היה ראוי לאותו מעשה, אלא ללמד תשובה לדורות. מהו תשובה? אולי יש לומר שככל שאדם מכיר שכל מה שיש לו הוא מה', דהיינו שגם המצוות והטוב שהוא עושה זה מה', שזיכה אותו ונתן לו הכח ורצון והשכל לעשותו, אז באותו מדה ממש של ההכרה שלו, הקב"ה מחשב את העוונות שלו גם שאינם ממנו. ולכן רק דוד שהיה בתכלית השלימות בבחינת הודאה וביטול לה' זכה ללמד לנו תשובה שבהכרה זו ממש, באותו מדה, אפילו העוונות הם נחשבים מה' (כידוע שבת שבע הייתה ראויה לו מששת ימי בראשית). (וזהו ממש תובנה חדשה ונפלאה במהותו של תשובה).

ואולי לכן אפשר להכשיר את הפה ע"י הודאה (ר' שלמה קלוגר), כי הודאה הוא ההכרה שהכל ממנו יתברך, ואז אפילו החטאים הם "בעלילה באת על בני אדם", וזהו בעצם תשובה, ואז הפה נהיה כמו פה של תינוקות של בית רבן שוב.

ואולי לכן הפסיקו תלמידיו למות בל"ג בעומר שהוא הוד שבהוד, כי הודאה הוא תיקון הפה, שהיה קלקולם ממש.

(ואולי הוד שבהוד הוא היום של רבי שמעון כי הקב"ה העיד עליו שלא היה יכול להסתתר ממנו, דהיינו שר' שמעון הגיע לדרגה של הוד שבהוד ממש, הבחינה שמכיר שאין שום דבר אלא הקב"ה. והוא היה נשמת משה רבינו - עניו מכל אדם, בחינת "ואנחנו מה".)

(מ"ה ה' שאול ממך כי אם ליראה… הקב"ה שאל ממנו מ"ה צדיקים בלג' בעומר שעבר תשפ"א כדי שניראה מלפניו, ושנבין בחינת "מה" שהיה הדרגה של רבי שמעון.)