רמז לחנוכה

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה… ידוע איך שהזוהר מפרש פרשה זו על תשרי, הפחד של הדינים בר"ה ויוה"כ, והשעיר לעזאזל ששוגרים לעשיו, ואז הוא נהפך לסניגור, ובשעת נעילה הוא נפרש מיעקב מכל וכל, ואז יעקב נוסע לסוכות…

אחרי סוכות מגיעה חנוכה…

כאשר יעקב ברח מעשו, שזה מרמז על בריחתנו מן הדינים בראש השנה ואנחנו עושים תשובה, הבטחנו לה' לקחת את האבן הזאת - דהיינו היצר הרע, ולעשות אותו לבית אלוקים. וכאשר יעקב היה אצל לבן צוה אותו אלוקים, אָנֹכִי הָאֵל בֵּית-אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה (בחינת תשובה) קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ, אזי עושים שוב תשובה בעשרת ימי תשובה ובורחים שוב, וכאשר הקב"ה מציל אותנו סוף סוף מהדינים של עשו, אנו שמיחים עם הקב"ה בסוכות. אבל כל זה הוא עדיין רק תחנה על הדרך לעלות לבית-אל ולקיים את הבטחתינו שהבטחנו בתחילה.

ואז… וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם - מגיעים מתוך השלימות של סוכות ושמיני עצרת לבחינת ויט שכמו לסבל, שהוא יגיעת התורה על הדרך לעלות לבית אל. כי שכם הוא בנו של חמור, כדכתיב יששכר חמר גרם… ויט שכמו לסבל.

(וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר - ויחן מרמז לחנוכה?) וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, כי חייבים לקנות את האהל של תורה כחמור למשא, כדכ' ויט שכמו לסבול. בְּמֵאָה קְשִׂיטָה לשון קושטא, כי יעקב הוא בחינת אמת, תתן אמת ליעקב, בחינת תורה.

אבל אז יוצאת דינה, בחינת דין, לראות בבנות הארץ, ארץ לשון רצון, הרצון שלנו מעוררת את הדין, וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, ואז שכם, דהיינו ה"יגיעה" רוצה לקחת את הכל לעצמו… וכמו שהיה בימי חנוכה, שהמתיוונים טענו "בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ-לָנוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ." כלומר באו נחיה יחד, תהיה כמונו, ובמקום היגיעה שאתם נותנים בתורה תשימו אותה לתועלת עצמכם.

ויש מדרשים שהמרד בחנוכה התחיל כשיהודית בת יוחנן כהן גדול הייתה צריכה להיבעל להגמון, ועשתה מעשה חצופה לפני אחיה לעורר אותם לזעוק "הכזונה יעשה את אחותינו?!" וקמו במרד להרוג את שונאיהם אשר טימאו את אחותם.

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, בית חשמונאי היו מבני לוי, ושמעון היה אחד מבני מתתיהו.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי… וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. רבים ביד מעטים ממש. ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, וזה היה נס של רבים ביד מעטים.

וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ? דהיינו עבור זאת חייבים למסור נפש - אפילו מעטים כנגד רבים.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.

ואח"כ באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך...

וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה… וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ...

אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

ואיך קיבל מקום ההוא את שמו "בית אל"? כדכת' וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.. השמן של חנוכה גורם להפוך את האבן לבחינת בית אלוקים. (בהתחלה יעקב אמר וְהָאֶבֶן הַזֹּאת… יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, אבל רק אחרי כל התלעות שעבר עם לבן, עשו, ושכם, סוף סוף עשה חנוכת המזבח והפך את המקום באמת לבית אלוקים, בחינת בית המקדש).

ותמיד קוראים פרשה זו לפני חנוכה...

ואחרי זה מתה רחל, אולי לרמז על עשרה בטבת שהיתה התחלת חורבן הבית, ורחל מבכה על בניה על הדרך כמו שאמרו חז"ל שהיא מתפללת על בניה בדרכם לגלות…

ואחר זה יש רמז לפורים כי התורה מפרטת כל אלופי עשו ועמלק, וכל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כי בחינת עשו מתגדלת בעולם הזה - לפני מְלָךְ-מֶלֶךְ המשיח. אבל... וימלך וימת, וימלך וימת, בסוף יש לכל אותם המלכים ירידה, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו…

ורק אחרי שכל מלכי עשיו מתו, מתחלת מלכות ישראל להתנוצץ ע"י יוסף שחולם על מלוכה… המלך תמלך עלינו? ואביו שמר את הדבר… שמר מלוכה לקץ הימין, כי עוד לא הגיע זמן מלכות ישראל, כי רק אז התחיל התגלגלות הדברים של יוסף עם אחיו שגרם לירידת אבותינו למצרים, שזהו רמז לחג הפסח. (כך שהתחלנו עם ראש השנה, והגענו עד לפסח).