ראשית חכמה יראת ה'

ראשית חכמה יראת ה'

מה הקשר בין חכמה ליראת ה'?

המילה חכמה היא אותיות כח-מה. דהיינו, הכח שלנו להכיר שאין אנו מבינים כלום, ("ואנחנו מה")

בשל”ה הקדוש פרשת עקב תורה אור א וז”ל: כי ביותר שהאדם משיג, הוא משיג שאינו יכול להשיג, כמו שאמרו תכלית מה שנדע הוא שלא נדעך ע”כ.

וזה הוא היסוד של יראת ה', שהוא ראשית חכמה. ואע"פ שהכרה זו נראה ההיפוך של חכמה, היא היא היסוד של חכמה אמיתית. כמו שחז"ל אומרים, שכל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכן אמרו - כל שיראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. כי שני מאמרים אלו אחד הם, כי מי שעושה יותר ממה שמבין, בזה הוא מראה שאין מעשיו תלוים בהבנה, אלא ביראה (דהיינו אמונה). ובזה הוא מעיד שאינו יודע, ולכן זוכה שחכמתו מתקיימת - כי יש לו כח "מה".

(ועיין https://drive.google.com/file/d/1RfMHbPTsk_ELPNJ_f1NrTxJvVeuB8qqk/view)

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ.

מה ה' אלוקך שואל מעמך - הוא רק שאל ממנו בחינת "מה" - שנכיר שאין לנו כלום. ואז ממילא יהיה לו יראת שמים, וכל שאר מה שכתוב בהמשך יבוא מעליו… כי יראת שמיים תלוי ב"מה".

וזה היה כוחו של משה שאמר "ואנחנו מה", וגם השם של משה כוללת אותיות "מה". ומשה היה הדעת של כל ישראל והשיג את הקב"ה פנים אל פנים יותר מכל אדם אחר. (וגם השם של שלמה המלך, שהשיג חכמה יותר מכל אדם, כלולה באותיות "מה").

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.

מ"ה בגימט' אד"ם. כי שלמות האדם הוא כח-מה. משה = בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה.

ומשה היה הגלגול של הבל, ולכן זכה משה לדרגת "ותחסרהו מעט מאלוקים" ולתקן חטא אדם הראשון, שנא' ותרא אותו כי טוב, מדרש: בשעה שנולד נתמלא כל העולם כולו אורה כתוב התם וירא אלוקים את האור כי טוב.

מדרש: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו… אמר ר' יצחק פסוק זה כלו על שם השכינה נאמר… אחותו (אמור לחכמה אחותי את)... מה... דכת' מה ה' אלוקיך שאל ממך. וכו' עיין ילקוט שמעוני. יוצא שהשכינה - כח-מה - התייצבה מרחוק לדעה "מה" יעשה לו, שהחכמה והדעה של משה בא מבחינת מה.

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה. ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.

מטה לשון מטה - למטה. ענוה. גם, מטה אין לו דעת של עצמו כלל. הוא מכה רק ע"י מי שמחזיק אותו. הקב"ה ציוה למשה לעשות את המופתים עם מטה לרמוז לו שהוא (משה) כמו מטה ביד ה'. וכן הרגיש משה תמיד. וכן כל מי שמרגיש עצמו למטה ומבטל כל רצונו ודעתו לה', אזי ה' יכול לפעול דברים גדולים על ידו.

האדם צריך לדעת שהכל מה', אבל מצד שני גם להכיר את הכוחות שלו. ואע"פ שזה נראה כשני הפכים,אינו כן, כי זה האמת. הקב"ה שאל את משה "מזה בידך?" תראה איזה כוחות נתתי לך - שהקב"ה מיחס את הכוחות לנו... ומשה עונה לו "מטה" שאין לי מעצמי כלום, אני רק מטה בידך. ושילוב זה של "מזה בידך?" מצד ה', ו"מטה" מצד הנברא, זה משה, וזה השלימות.

ואנחנו מה

משה

מזה

מטה

השם "משה" בנוי ממילת "מה", וגם משילוב של מזה + מטה.

לאות ש' יש שלשה קנים. לאות ז' יש אחד ולאות ט' יש שתיים. ש = ז + ט

(משה גם מזה טהרה על ישראל - וגם הזה עליהם דם הברית במעמד הר סיני)

אולי יש לומר שכשדיבר ה' עם משה בסנה, משה השתמש במידת ענווה יתר על המידה, ולכן לא האמין שישראל ישמעו לו. וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. אמר לו ה' - מזה בידך? ראה את הכוחות שנתתי לך! ענה משה: מטה, אין לי כלום. אמר לו ה' השליכהו ארצה ויהי לנחש - וינס משה מפניו. כי "מטה" לבד לא טוב. אם תזרוק את עצמך ארצה, תהפוך למזיק. אלא, שלח ידך - את הכוחות שנתתי לך - ואחוז בזנבו של גאווה (כמ"ש ויגבה ליבו בדרכי ה') - זאת אומרת: תאמין בכוחות שנתתי לך! וישלח ידו ויחזק בו (כש"כ וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ) כי הוא היה צריך לשלוח את ידו נגד טבעו להאמין בכוחות עצמו, כי היה ענוותן גדול בטבעו, ויחזק בו - התחזק בה' שנותן את הכח, ויהי למטה בכפו - אז זכה לקיים שתי הבחינות, גם מטה - להיות כמו מטה ביד ה' - ביטול, וגם בכפו - דהיינו לא פחד להשתשמש בכוחות שנתן לו ה'.

אח"כ ראיתי במדרש: ואת המטה הזה תיקח בידך א"ל הקב"ה למשה אם אין אתה רוצה לעשות את שליחותי מקל זה עושה שליחותי, אלא אני רוצה לזכתך ונסים הרבה אני נותן על ידך.

דהיינו כמו שדיברנו, שאין הקב"ה צריך למשה, אלא שהוא היה כמטה ביד ה' לעשות את שליחותו.. ואת המטה הזה תיקח בידך, ע"י הכוחות שנתתי לך, כדי לזכותך!

(קוי אל ה' - כי אני רק מטה בידו, חזק ואמץ ליבך - להאמין בכוחות שנתן לך, ושוב, קוי אל ה' - לזכור תמיד שהכוחות הם ממנו.)