כתוב בספרים שימי הספירה הם כימי חול המועד שבין פסח לשבועות. וקשה: למה דווקא בזמן כזה, שאמור להיות זמן של שמחה והכנה לקבלת התורה, אירע האסון שבו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא? ולמה סיבב הקב"ה שנצטרך לנהוג מנהגי אבלות בימים אלו?

ונראה לבאר על פי דברי הזוהר הקדוש:

כַּד אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, חָמָא בְּאַנְפַּיְיהוּ סִימָן. אֲמַר: עוּלוּ בְּנַי קַדִּישִׁין, עוּלוּ רְחִימִין דְּמַלְכָּא, עוּלוּ רְחִימִין דִּילִי, עוּלוּ רְחִימִין אִלֵּין בְּאִלֵּין. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא: כָּל אִלֵּין חַבְרַיָּא דְּלָא רַחֲמִין אִלֵּין לְאִלֵּין — אִסְתַּלְּקוּ מֵעָלְמָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. כָּל חַבְרַיָּא בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן — רְחִימוּ דְנַפְשָׁא וְרוּחָא הֲוָה בֵּינַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ בְּדָרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִתְגַּלְיָיא הֲוָה. דְּהֲוָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל חַבְרַיָּא דְּלָא רַחֲמִין אִלֵּין לְאִלֵּין, גָּרְמִין דְּלָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְעוֹד דְּעָבְדִין פְּגִימוּ בָּהּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא רְחִימוּ וְאַחְוָה וּקְשׁוֹט אִית בָּהּ. אַבְרָהָם רָחִים לְיִצְחָק, יִצְחָק לְאַבְרָהָם, מִתְחַבְּקָן דָּא בְּדָא. יַעֲקֹב — תַּרְוַיְיהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ בִּרְחִימוּ וּבְאַחְוָה. יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָּא בְּדָא. חַבְרַיָּא! כְּהַהוּא דוּגְמָא אִצְטְרִיכוּ, וְלָא לְמֶעְבַּד פְּגִימוּ.

ונראה לומר, שמכיוון שימי הספירה הם ימי הכנה לקבלת התורה, אין יכול להיות גילוי של התורה בלי אחדות ואהבה בין כל איש ישראל, וכמו שכתוב: "ויחן שם ישראל נגד ההר". כי רק כאשר יש אהבה גמורה בלא פירוד, יכול רוחו של כל אחד להתכלל עם רוחו של חברו, ונעשית מזה קומה שלמה של נשמות ישראל. ואז יכולים השישים ריבוא אותיות התורה להתגלות.

וזהו שאמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך — זה כלל גדול בתורה", כי רק על ידי "ואהבת לרעך כמוך" יכול להתגלות אותו "כלל גדול" הכולל את כל אותיות התורה.

ואולי משום כך סיבב הקב"ה את מיתת תלמידי רבי עקיבא דווקא בתקופה זו של הכנה לקבלת התורה, וחז"ל חייבו לנהוג מנהגי אבלות בימים אלו, כדי לזכור בכל יום עד כמה אהבת חברים חיונית לקבלת התורה. כי אין התורה מתגלה אלא מתוך אהבת ישראל.

Rewritten by Chat GPT

מחשבה לכבוד חג השבועות עבור אנ"ש החבורא קדישא

בין אבלות הספירה לקבלת התורה

איתא בספרים הקדושים שימי ספירת העומר הם בבחינת ימי חול המועד שבין פסח לשבועות — ימים קדושים ונעלים, ימי מעבר ועלייה, ימי הכנה והשתוקקות לקראת מתן תורה. ולכאורה יפלא: מדוע דווקא בימים אלו, אשר עניינם הכנה לשמחה הגדולה של קבלת התורה, אירע האסון הנורא שבו נסתלקו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא? ומדוע סיבב ההשגחה העליונה שנצטרך לנהוג בהם מנהגי אבלות?

ויש בזה אור נפלא מדברי הזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות. מסופר שכאשר באו החברים לפני רבי שמעון, ראה בפניהם סימן ואמר: "עוּלוּ בְּנַי קַדִּישִׁין... עוּלוּ רְחִימִין אִלֵּין בְּאִלֵּין". וממשיך רבי אבא: שכל אותם חברים שלא הייתה ביניהם אהבה — נסתלקו מן העולם קודם זמנם. ואילו בדורו של רבי שמעון הייתה אהבת נפש ורוח בין החברים, ומתוך כך היה גילוי התורה בהארה גלויה.

ומבאר הזוהר שעצם התורה עניינה אהבה, אחווה ואמת; שהרי אברהם אוהב את יצחק, יצחק את אברהם, ויעקב מאחד ומחבר את שניהם באהבה ואחווה. ולא עוד אלא שאומר הזוהר: "יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָּא בְּדָא" — שנתנו רוחם זה בזה, שכל אחד התכלל בחבירו עד שנעשו למציאות אחת של אהבה והתאחדות. ועל כן אמר רבי שמעון לחבריא: "כההוא דוגמא אצטריכו" — צריכים אתם להיות בבחינה זו, שלא לעשות פגם.

ואפשר לומר, שמכיוון שימי הספירה הם ימי הכנה לקבלת התורה, אי אפשר להיות גילוי התורה בשלימות בלי אחדות ואהבה בין כל נשמות ישראל. וכמו שנאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר" — כאיש אחד בלב אחד. כי כאשר יש אהבה גמורה ואין פירוד, יכול הרוח של כל אחד להתכלל ברוח חברו, ומתאחדים כל הנשמות לקומה אחת שלימה.

ואז נעשה כלי לגילוי התורה, כי השישים ריבוא נשמות ישראל הם כנגד השישים ריבוא אותיות התורה, ורק כאשר יש שלימות ואחדות בישראל — יכולה שלימות התורה להתגלות. וזהו שאמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך — זה כלל גדול בתורה"; כי דווקא על ידי אהבת ישראל מתגלה ה"כלל גדול" של התורה כולה.

ולפי זה יש לומר, שאולי לכך סיבב הקב"ה שמיתת תלמידי רבי עקיבא הייתה דווקא בימים אלו של הכנה למתן תורה. וחז"ל תיקנו שננהג מנהגי אבלות בימים אלו, כדי שנזכור יום יום עד כמה יסוד אהבת חברים הוא תנאי בקבלת התורה. כי אין התורה שורה ואין אורה מתגלה אלא במקום שיש אהבה, אחדות והתכללות נשמות ישראל זו בזו.

יהי רצון שנזכה לטהר לבבנו באהבת חברים אמיתית, ומתוך כך נזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

א גוט יום טוב!