הקדמה
סבתי (מצד אמי) הייתה נינתו של הרב ר' אברהם יהושע העשיל בורנשטיין זצ"ל, אב"ד דק"ק ברעזין, מחבר הספרים "סנהדרי קטנה", "דרישת שבת", חדושי תורה ועוד חיבורים שנותרו בכתב־יד. הוא שימש כרבה הראשי של קוצק ומוגלניצא בשלהי המאה הי"ט, ונודע במיוחד בזכות ספרו "סנהדרי קטנה".
מדי שבת היה דורש בפני קהילתו, ולאחר שנים של מסירת שיעורים ודרשות ליקט את דבריו לספר בשם "דרישת שבת". אף שכתב ספרים חשובים נוספים, ובראשם "סנהדרי קטנה", ביקש שדווקא "דרישת שבת" יודפס ראשון. מחמת טרדותיו ומחסור באמצעים לא זכה להדפיס את ספריו בעצמו, אך ציווה לבניו להוציאם לאור לאחר פטירתו, ולהתחיל ב"דרישת שבת".
בנו, רבי יחזקאל זלמן בורשטיין, הדפיס את הספר במסירות נפש גדולה, בתקופה שבה נשבו רוחות ההשכלה בעוצמה וסחפו רבים מבני עמנו הרחק מתורה ומצוות. וכך כתב בהקדמתו:
"הספר הזה הוא ספר יקר מאור ומצוה רבה הוא להוציאו לאור כי בו יתענגו המעיינים, ובו יסתם פיות המשטינים החורקים שן על דברי תורתנו הקדושה ומלעיגים על דברי חז"ל אשר נדמה להם לדברים קשים. כי בו יתבארו כל דברים החמורים ויתבררו ויתלבנו כל הקושיות והשינוים בדברי התוה"ק ובמאמרי חז"ל, והיה העקוב למישר והרכסים לבקעה."
במילים אחרות, המחבר ובנו ראו צורך השעה בדרשות ובספר שיגלו את יופייה, עומקה ואמיתתה של התורה, ויסתמו את פיהם של המשכילים והמלגלגים על דברי חז"ל.
בדורנו, המאבקים שונים לחלוטין מאלו שעמדו בפניהם. אין אנו נאבקים עוד בעיקר בשאלות פילוסופיות על מקור התורה או על סמכותם של חז"ל. הניסיון המרכזי של דורנו הוא אחר.
שמעתי פעם דרשה מרב אלפנט, מגיד שיעור בישיבת מיר, שבה תיאר את "המלחמה האחרונה" של דורנו. הניסיון הגדול ביותר כיום הוא כוח התאוות. לפני עשרים שנה היו התאוות ברחוב, מחוץ לבית, וגרמו לחורבנות רבים. כיום הן נמצאות בכל בית ובכל כיס, במרחק לחיצה אחת בלבד משאול תחתית.
אך ישנו ניסיון נוסף, ואולי מסוכן לא פחות: הריקנות. "מצוות אנשים מלומדה". אנשים רבים גדלים כשומרי תורה ומצוות, אך ללא אותה מסירות נפש ואש פנימית שאפיינה דורות קודמים. בעבר החיים היו קשים ומלאי עוני, מחלות ורדיפות. היהדות העניקה לאדם משמעות, תכלית ושמחת חיים. כשהופיעה ההשכלה, היא הציעה אידיאלים חלופיים, ואנשים חיפשו במה להאמין.
היום המציאות שונה. ברוך ה', רובנו חיים בשפע יחסי. האתגר איננו מחסור במשמעות, אלא אובדן החיפוש אחריה. רבים חדלו לחפש אידיאלים בכלל. הציונים כבר אינם ציונים, הסוציאליסטים אינם סוציאליסטים, ולמרבה הצער גם אצל רבים מבני התורה והיראים, שמירת התורה והמצוות נעשית מתוך הרגל בלבד.
אפילו החסידות, שבאה "להחיות" ולהכניס את עבודת ה' אל תוך הלב, הפכה אצל רבים לדבר חיצוני בלבד. שמעתי בשם אחד מאדמו"רי גור באירופה שאמר שיגיע זמן שבו החסידות תהיה לא יותר מלבוש ופארענטשעס. ולמרבה הצער, אצל רבים הדבר אכן התקיים.
בעולם של שפע ונוחות, רבים חדלו מלחפש משמעות פנימית. היהדות הפכה אצלם למסגרת חיצונית בלבד. כמאמר הפסוק:
"בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה."
שני ניסיונות אלו — הריקנות הפנימית מחד, והמשיכה האדירה לתאוות מאידך — יוצרים שילוב מסוכן הגורם לחורבן רב. כאשר אדם אינו מבין מדוע חשוב לעשות את רצון ה', מהי תכלית התורה והמצוות ומה הקב"ה מבקש ממנו באמת, חסרים לו הכלים לעמוד בפני הניסיונות העצומים המקיפים אותנו כיום.
כשם שסבי הגדול נשא דרשות שבועיות וכתב ספר כדי להתמודד עם רוחות התקופה שלו, כך מבקש אני הקטן לנסות ולעסוק בשאלות המעסיקות את דורנו: התאוות והריקנות.
במשך שנים זכיתי לחזק יהודים במסגרת פעילותי בארגון "שמור עיניך", באמצעות כתיבה והרצאות. בסייעתא דשמיא זכינו לראות הצלחה רבה, והקב"ה חנן אותי בתובנות ובדרכים בעבודת ה', לא בזכות עצמי, אלא בזכות הרבים הבאים להיטהר בעולם המאתגר שבו אנו חיים.
מטרותיו של ספר זה הן:
א. להעניק מבט עמוק יותר על רצון ה' מאיתנו, על המטרות הפנימיות של התורה והמצוות, וכיצד הכול נועד לטובתנו האמיתית.
ב. להציע כלים ועצות מעשיות להתמודדות עם ניסיונות התאווה הגדולים של דורנו.
בדור שפל זה, שבו מעטים הם מבקשי האמת, כותבים הספרים הקדושים ששערי הרוחניות פתוחים כיום יותר מאי־פעם. באמצעות מעט יגיעה ותפילה אמיתית — "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" — יכול יהודי להגיע למדרגות שבעבר דרשו שנים רבות של עבודה.
אפילו הקטן שבקטנים יכול להיות כלי להפצת אורו של הקב"ה, מפני שאנו עומדים סמוך לגאולה, והקב"ה מלקט אף מן התחתית כדי לקרב אליו את בניו.
כאשר עלה בדעתי לכתוב ספר זה, ביקשתי את ברכת רַבִּי, האדמו"ר מקרלין־סטולין. סיפרתי לו שאני חושש להעלות על הכתב דברי תורה, מפני שמובא בזוהר הקדוש שאדם הכותב דבר שאינו אמת לאמיתה, או שאינו נוהג לפי דבריו, עלול להתבייש על כך בשמים. אך חשבתי שאולי עצם הכתיבה תסייע לי להתקדם לעבר האידיאלים שעליהם אני כותב.
הרבי נתן לי את ברכתו ואמר: "אתה יכול לכתוב, ואתה יכול לעבוד על זה."
לכן קראתי לספר זה "תתן אמת ליעקב". ראשית, משום שאני מקווה שנוכל למצוא באמצעות הדברים את נקודת האמת שבלב. אך בעיקר, זהו תפילה ובקשה מהקב"ה: תן אמת לעבדך. יהי רצון שהדברים שאכתוב ייכנסו ללבי, ואזכה לנגיעה כלשהי באמת.
אסיים בציטוט מדבריו הנפלאים של זקני בהקדמתו לספר "דרישת שבת":
"ע"כ מהראוי להחזיק טובה וחנות למי אשר עטרנו בכתר תורה להשתעשע בה ולהגות בה יומם ולילה... לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל ממנה... ודור לדור ישבח מעשי ה' ועמקי תורתו... ומקום הניחו לנו אבותינו להתגדר בה... ובכל דור ודור הקים השי"ת בקרבנו גדולים חקרי לב להפיץ מעינותיהם חוצה... וכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה, והרשות נתונה לחדש חידושי תורה על פי הקדמות של אמת."
לכבוד ספרו של זקני "דרישת שבת", נקראו שתי הדרשות הראשונות שבספר זה "דרש דרש משה" ו"שבת מעין עולם הבא".
זקני למד תורה במסירות נפש עצומה ובתוך ייסורים רבים, וכפי שכתב בעצמו בהקדמתו:
"הן אנכי תולעת ולא איש, מיום עמדי על דעתי לא נחתי לא שלותי ולא שקטתי... אך חסדי ה' אזכיר... שלא היו עלי יסורים של ביטול תורה... הייתה לי תורתי צרי למכאובי... ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי..."
יהי רצון שזכותו, וזכות מסירות נפשו העצומה לתורה וליהדות, תעמוד לי שהדברים שבספר זה יהיו מכוונים לאמיתה של תורה, ויחזקו כל מי שילמד בהם לעבוד את ה' ביתר עומק ואמת, ויגרמו נחת רוח לפני יוצרנו.